לפני איזה 3 שנים מצאתי את עצמי במשרד ממורט באיזור התעשיה של רעננה. משרדי חברת waze. שם עברתי ראיון עבודה. קבלה לעבודה היא מיומנות שיש לפתח בדיוק כפי שיש לפתח את המיומנויות המקצועיות עצמן. אבל היכולת להשיג עבודה לא בהכרח נמצאת באותה רמה כמו יכולת העבודה עצמה. ז"א, אתה יכול להיות מעולה בעבודה, אבל לא משהו בקבלה לעבודה. לכן, אימונים הם דבר חשוב. וזו אולי הסיבה העיקרית מדוע הגעתי לראיון העבודה. כי גם אם הייתי מתקבל, לא בהכרח הייתי מסכים לעבוד שם.
אני חושב שהם קצת נעלבו מזה שציינתי שאני לא עושה שימוש בתוכנה. באותה התקופה, היה לי n900 והסתדרתי לא רע עם מה שהוא סיפק. אני משער ששני החבר'ה שראיינו אותי לעבודה, חושבים עכשיו כיצד הם יסגרו את המשכנתא ואיזה דירה חמודה הם יסדרו לעצמם ב-2 מליון השקלים שנפלו עליהם, ב"ה.
אני לא אוהב את וויז, ולא אהבתי את ראיון העבודה. אני משער שיש קשר בין אופי העבודה לאופי הראיון. ראינות מתחכמים, מביטחים לך עבודה עם אנשים שיחפשו אותך בפינה. ראונות אנאליים, יבטיחו לך עבודה דקדקנית וחסרת תעוזה. וכך, בדיעבד, אני מגלה לעיתים קרובות שאם לא התקבלתי לעבודה, זה בעיקר מזל, הרבה מזל בשבילי וסביר להניח שגם בשבילם.
אני חושב שהדרך הטובה ביותר לראיין אדם היא לבדוק עימו אילו פרויקטים הוא עשה, וכיצד הוא מבין את מהות העובדה, ולשלב בקטנה שאלות טכניות, על מנת לוודא שהבן אדם לא פנטזיונר. בעבודה הנוכחית שלי, לדוגמא, זה בדיוק מה שנעשה. ולמרות שעל רוב השאלות הטכניות שנשאלתי לא עניתי נכון, עדיין התקבלתי. כי יכולת העבודה בצוות, הדמיון, הרצון לספק מוצר איכותי, הם פרמטרים חשובים יותר (לדעתי) וגם לדעת מעסיקי. ידע טכני אפשר להשלים. אופי סובלני ושירותי – קצת יותר קשה לפתח.
בוויז הגישה היתה אחרת. השאלה הזכורה לי ביותר (היו עוד כמה באותו הסגנון) היתה כיצד לבצע רפליקציה של mysql. אילו הייתי מבצע תחזוקה של מערכת שכזו, אז הייתי עונה על השאלה מהמותן. אבל מאחר שמעולם לא עסקתי, ויש הרבה מאוד שאלות שאתה רוצה לוודא עם עצמך, אז לא הצלחתי לענות. ולשמחתי, בדיעבד, גם לא התקבלתי.
ומדוע אני כה מאושר לכאורה? כי וויז היא לא חברה טובה. אולי היא חברה מוצלחת, נועזת, אולי היא מספקת שירות מגניב ומצויין. אבל יש לה לפחות שני חטאים.
החטא הראשון של וויז הוא כלפי רוח התוכנה החופשית. בסיס הנתונים הראשוני שלה היה מבוסס על המפות של open street map. אבל את השינויים שביצעה על בסיס המפות, היא לא החזירה לקהילה. אולי היא תכניס למדינה כמה מאות מליוני שקלים במיסים, אבל היא לא נתנה לאחרים לעשות שימוש בנתונים אלו. בעיני, היא גנבה מהקהילה הישראלית.
החטא השני, הוא האפליקציה עצמה. האפליקציה היא killing application במובן המילולי של המילה. זו אפליקציה המעודדת אנשים להסיט את עיניהם מהכביש, להוריד את ידם מההגה, ולנבור בתפריטים. זו עבירה על החוק, זו עבירה בטיחות, זה שידול לעבירה, זו סכנת נפשות. ואם תשאלו את החברים שלכם, אני בטוח שלפחות אחד מהם כמעט היה מעורב בתאונה באשמת וויז.
אחד הקשיים, לדעתי, בתחום הסיסטם לינוקס, הוא למצוא עבודה שלא בא לי להקיא מההשלכות שלה. אני לא רוצה לעבוד בתעשיות הביטחונית. אני לא רוצה לחשוב שהעבודה שלי גורמת (ולו באופן עקיף למדי) למותם של אחרים. זה לא משהו שידחוף אותי קדימה להשתפר. אני לא רוצה לעבוד עם תעשיות הסקס או ההימורים. כי לדעתי זה מכער את הנשמה של העוסקים בתחום. גם תעשיות הפיננסים לא מלהיבות אותי. לא רק שהן חלק מהשיטה, הן בד"כ גם מסורבלות ואיטיות מבחינת אימוץ טכנולוגיות.
אין לי יותר מדי מה לעשות בחברות קטנות. אני מוצף באנדרנלין מהמחשבה שטעות שלי יכולה לעלות מאות אלפי דולרים. זה מעין קיק כזה. כמו לקפוץ מצוק, רק נעשה תחת נאון ומול מחשב. אני אוהב את העיסוק במערכות גדולות, בכמויות גדולות של מידע שזזות ממקום למקום. ומהבחינה הזו, וויז היא ממש חלום. לולא החטאים שלה.
אני שמח שלמרות התפיסה הפרמידונית שלי, הצלחתי להסתדר אני חושב שלטווח ארוך, עדיף לדבוק בערכים. ושכסף זה דבר מאוד חשוב, אבל יש דברים חשובים יותר. ז"א, צריך כסף, אבל אם אפשר, עדיף לא להתחזר בשבילו או להקריב על מזבחו את המשפחה.
אני משער שאילו וויז היתה מוצאת אותי ראוי לעבוד שם, הייתי מסרב. ולו בשביל הפאן של להגיד לא. ועכשיו הייתי מבואס מהתחת על הטימטום שלי להפסיד כזה סכום. כך שאי קבלתי לעבודה, לפחות מקלה עלי מהבחינה הזו. באמת מזל.
חוץ מזה, כולה שני מליון שקל, זה באמת כלוןם בשבילי. אני חוסך כזה סכום בכמה עשרות שנים. מה כבר אפשר לקנות בארץ בכסף הזה? דירה בפתח תקווה? מזל שזה לא 20 מליון, אז ממש הייתי אוכל את הלב.